חורף, בית העם באחד ממושבי הדרום, אני מרצה על אומנות ההתבוננות. באמצע ההרצאה אני מסביר שכאשר מדובר בחקר תרבויות, אחד הדברים הבולטים הוא "יסוד ההפתעה". אתה יכול לצפות כל מיני מצבים, אבל תמיד יהיה מצב שלא התכוננת לקראתו. פו הדוב מדגים זאת היטב: כאשר ידידו חזרזיר שואל אותו "לאן אנחנו הולכים?" "אני צד משהו," עונה פו הדוב, ולשאלת חזרזיר "מה אתה צד?" משיב פו הדוב: "אינני יודע; רק אחרי שאשיג אותו, אדע". 😊
בחוץ הגשם שוטף והרוח זועף, ואני אומר למיקרופון "בקיצור, תמיד צריכים להיות מוכנים להפתע…" ולפני שאני מסיים את המילה, חושך! אין מקרן, אין אור באולם, אין רעש מזגנים שמנסים לחמם. דממה. אין חשמל. תאורת חירום שולחת מן התקרה הגבוהה קרן אור חיוורת שנבלעת בחשֵכה.
"חשבתי שתיקנו את זה בשבוע שעבר," אני שומע בתוך השקט את האחראית ממלמלת לחברתה. זה עורר בי תקווה שאולי הבעיה היא בתוך האולם ולא באזור כולו. ואכן, הבחנתי באחראית מגששת את דרכה באפֵלה אל ארון החשמל, ולאחר מספר דקות – "ויהי אור!"
פתחתי את המשך דבריי לקהל ב"עכשיו אתם מבינים לְמה התכוונתי, נכון?" ועברתי לספר על מה שקרה לאותו חוקר תרבויות שהגיע לשבט של אוכלי אדם.