המודל הַסַּלּוּטוֹגֶנִי לקידום הבריאות
תוכן העניינים
כאן נשים על הבמה את המודל הַסַּלּוּטוֹגֶנִי לקידום הבריאות. עמוד זה מוקדש לזכרם של אבי ז"ל, פרופ' אהרן אנטונובסקי (1994-1923), ושל אמי ז"ל, ד"ר הלן אנטונובסקי (2007-1925).
אבי היה הוגה ומייסד התיאוריה הסלוטוגנית; תיאוריה שנולדה בחדר עבודה קטן ליד באר שבע בשנות ה-70 של המאה ה-20, והולכת ומתרחבת מאז לכל רחבי העולם.
אמי הייתה עזר כנגדו בתרומתה הרבה הן לחשיבה הסלוטוגנית והן לכתיבת שני הספרים שבהם התיאוריה התפרסמה.
תמצאו כאן מאמרים וקטעי טקסט קצרים העוסקים בסלוטוגניות, רשימה חלקית של פרסומים שלי בנושא זה, וקישורים לאירועים ולמקורות מידע מגוונים בתחום הגישה הסלוטוגנית.
אני מבקש להודות לאנשים רבים וטובים בארץ ובעולם שאחראים להתפתחויות הרעיוניות והאמפיריות של המודל הסלוטוגני בעשרות השנים האחרונות, וממשיכים להוביל את התחום במחקר וביישום ברחבי העולם.
חולי, בריאות, והנהר שביניהם: סַלּוּטוֹגֶנִיוּת בקליפת אגוז
דמיינו לעצמכם שאתם הולכים על גדת הנהר, השמש זורחת, השמיים כחולים, הציפורים מצייצות, העצים מלבלבים, החיים טובים ואתם בריאים! עד ש… בום! אתם נופלים לתוך הנהר. ובמילים אחרות – נעשים חולים! הרופאים מיד שוחים אליכם ומנסים להציל אתכם מטביעה, כלומר לרפא אתכם. לפעמים הם מצליחים, לפעמים לא. זוהי הרפואה הטיפולית הממוקדת במחלה שלכם.
בשלב מסוים מופיעים על גדת הנהר אנשים שמנסים למנוע מכם את הנפילה. הם אומרים לכם: "אתם לא רוצים התקף לב? אל תאכלו אוכל שומני ואל תעשנו. אתם לא רוצים סוכרת? אל תאכלו הרבה מתוק. אתם לא רוצים לחוות עקה (סטרס)? אל תעבדו קשה מדי". אלה הם אנשי הרפואה המונעת, וגם היא ממוקדת בחולי ושואלת: כיצד אפשר למנוע את המחלה שלכם?
מזה מאות שנים, הרפואה המערבית מתרכזת במחלות. השאלות המנחות אותה הן “מה גורם לחולי? כיצד מאבחנים חולי? איך מטפלים בחולי? מה יכול למנוע חולי”?
והנה, בשנות ה-70 של המאה ה-20, ישב אבי ז"ל, פרופ' אהרן אנטונובסקי – סוציולוג במקצועו שהיה אחד המייסדים של בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב – וסיכם תוצאות מחקר על ההסתגלות של נשים בישראל לגיל המעבר. במחקר השתתפו, בין השאר, שתי קבוצות של נשים שנולדו בגרמניה בשנות ה-20 של המאה הקודמת: קבוצה אחת של נשים שהגיעו לארץ ישראל (המנדטורית) לפני מלחמת העולם השנייה, וקבוצה שנייה של נשים שעלו ארצה עם קום המדינה, לאחר שעברו את מוראות המלחמה במחנות ההשמדה הנאציים.
במחקר זה נמצא, בין היתר, ששביעות הרצון מהחיים ותפיסת הבריאות העצמית היו גבוהות באופן משמעותי אצל נשים שעלו לפני המלחמה, בהשוואה לשורדות השואה שעלו אחריה. ממצא זה לא היה מפתיע, שלא לומר טריוויאלי. "בשביל זה צריך מחקר?" תהה אבי. הרי זה מובן מאליו שנשים שעברו את התופת הזו תחווינה קשיים גופניים, נפשיים וחברתיים בהמשך חייהן. ואז לפתע הבליחה בו ההכרה שהוא בכלל לא מתמקד בדבר הנכון. "אידיוט!" הוא אמר לעצמו, "הדבר החשוב הוא לא ההבדל הצפוי בין קבוצות הנשים האלה, אלא העובדה שגם בין שורדות השואה, כ-30% מדווחות על שביעות רצון גבוהה מהחיים: ’יש לנו משפחה, יש עבודה, אנחנו יוצאות לבלות, מרגישות בסדר פיזית ונפשית; לא שאין זיכרונות או חלומות מדי פעם, אבל בסך הכול החיים ממש בסדר!'". פרופ' אנטונובסקי הבין שהשאלה החשובה, שלא לומר התעלומה, איננה מדוע רוב שורדות השואה חוות קשיים גם עשרות שנים לאחר המלחמה, אלא כיצד זה שחלק ניכר מהן שבעות רצון מחייהן והצליחו להתגבר על האתגרים הרבים שניצבו בפניהן מאז מלחמת העולם?
לראשונה, כסוציולוג החוקר בתחום הבריאות, וכאחראי על קבלת דורות של מועמדים לבית הספר לרפואה, הוא שאל שאלה שלא נחקרה לפני כן בצורה שיטתית ברפואה המערבית: מה מקור הבריאות? מה היו המשאבים שאִפשרו לנשים הללו להתמודד עם אתגרי החיים? מה חיזק את הרווחה הפיזית והנפשית שלהן? לרפואה המערבית, הממוקדת בחולי, יש מונח שגור – "פתוגניוּת" – שפירושו המילולי “מקור החולי”. זה יכול להיות וירוס, או פציעה, או גידול סרטני חלילה, או כל מקור אחר למחלה כלשהי. אבל לשאלה "מה מקור הבריאות" לא היה מונח בעולם הרפואה. לשם כך טבע פרופ' אנטונובסקי את המונח "סַלוּטוֹגֶנִיוּת" (salutogenesis): "סלוס" פירושו בלטינית "בריאות", "ג'נסיס" (genesis) פירושו ראשית, או מקור.
השאלה הסלוטוגנית, אם כך, היא “מה עוזר לאנשים לנוע לכיוון הבריאות?” על הרצף של חולי-בריאות. שלא כמו במודל הרפואי הפתוגני, שהוא דיכוטומי (או שאתם מאובחנים עם מחלה מסוימת, או שלא), על-פי המודל הסלוטוגני כל אחד מאתנו, בכל נקודת זמן, נמצא במקום כלשהו על הרצף בין חולי לבריאות.
מה התשובה לשאלה הסלוטוגנית?
במודל שהתפרסם בשנת 1987 בספר Unraveling the mystery of health הציע פרופ' אנטונובסקי את התשובה: תחושת קוהרנטיות (sense of coherence; SOC).
תחושת קוהרנטיות היא תפיסה כללית של החיים המשקפת את המידה שבה יש לאדם תחושת ביטחון מקיפה, מתמשכת אך דינמית, (א) בכך שהגירויים הנובעים מהסביבה הפנימית והחיצונית במהלך החיים הם מובְנים, צפויים וברי הסבר, (ב) בכך שעומדים לרשותו המשאבים הנדרשים כדי להתמודד עם הדרישות שמציבים גירויים אלה, (ג) בכך שדרישות אלה הן אתגרים ראויים למאמץ ולהשקעה.
(Antonovsky, 1987, p. 19)
אם כך, ככל שאדם מבין יותר את האתגרים בחייו ומסוגל לִצְפּוֹת אותם (מרכיב המובָנוּת), ככל שהאדם תופס שיש לו משאבים רלוונטיים להתמודד עם אתגרים אלה (מרכיב הנהילוּת), וככל שהאדם מוצא יותר משמעות והניעה (מוטיבציה) להתמודד עם אתגרים אלה (מרכיב המשמעותיוּת), גוברים הסיכויים שהאדם יוכל להתמודד בהצלחה עם האתגרים שבחייו.
אם נחזור למטפורה של הנהר, הרי שעל-פי הגישה הסלוטוגנית, כולנו נמצאים כל הזמן בנהר. חיינו אינם מושלמים (עד אשר מישהו נופל לנהר), אלא רצופי התמודדויות, לא רק במישור הבריאותי: מי מאתנו לא נאלץ להתמודד בחודש האחרון עם מריבה עם בן/בת זוג, עם מינוס בבנק, עם תקלה ברכב, עם ילד חולה, עם איחור לפגישה, או עם טיל מאיראן (או עם משהו גדול יותר, כמו מוות של אדם קרוב, מחלה קשה, פיטורין, ועוד ועוד)? החיים מלאים באתגרים, ועל-פי המודל שהוצג כאן, ככל שתחושת הקוהרנטיות חזקה יותר – נוכל לעמוד מול אתגרים אלה בהצלחה רבה יותר (כאן אני מבקש לא להתבלבל עם המושג “חוסן”, שעליו אני כותב במקום אחר בעמוד זה).
כמומחה בעל שם עולמי בתחום זה, אני יודע להעיד על אלפי מחקרים שנעשו בעשורים האחרונים, מניו זילנד ועד פינלנד, מיפן ועד ברזיל, מישראל ועד דרום אפריקה, שבהם נמצא שתחושת קוהרנטיות יכולה לנבא (א) תופעות “חיוביות” כמו קצב התאוששות מהתקפי לב, תחושת מסוגלות עצמית, התמודדות של הורים לילדים עם אוטיזם, הצלחה בלימודים אקדמיים ותפקוד מבצעי בצבא (כלומר – כל אלה טובים יותר ככל שתחושת הקוהרנטיות חזקה יותר); ו- (ב) תופעות “שליליות” כמו דיכאון, אובדנות, הפרעה פוסט-טראומטית, סרטן ומחלות לב (כלומר – תחושת קוהרנטיות חזקה היא גורם מגן מפני תופעות אלה).
בהתבסס על מחקרים שביצעתי בצה"ל, הייתי שותף לפיתוח אימונים והתערבויות שמטרתם לחזק תחושת קוהרנטיות של חיילים. עמיתיי ואני מצאנו, בין השאר, שככל שתחושת הקוהרנטיות של חיילים חזקה יותר, הם חווים קשיי הסתגלות מעטים יותר, סיכוייהם לפיתוח תסמינים פוסט-טראומטיים או מחשבות אובדניות נמוכים יותר, והם אף מצליחים יותר במשימות מבצעיות.
אחד הנושאים הזוכים לתשומת לב רבה בשנים האחרונות בהקשר זה הוא שחיקה בעבודה. תופעת השחיקה נפוצה מאוד בארגונים וניתנת למדידה. לא אחת עובדים מדווחים ש"אני מרגיש תשוש רגשית ואין לי כוח לקום בבוקר לעבודה", או "אני מוצא את עצמי מתייחס ללקוחות כאילו היו חפצים", או "אין לי שום תחושה של הגשמה עצמית". ממחקרים ברחבי העולם ידוע, שככל שתחושת הקוהרנטיות של עובדים חזקה יותר, סיכוייהם לחוות שחיקה נמוכים יותר. לכן יש לחשוף מנהלים בארגונים למודל הסלוטוגני ולתת בידיהם כלים לחיזוק תחושת הקוהרנטיות של עובדיהם. יש לכך השלכה לא רק בהיבט של משאבי אנוש, אלא גם בהיבט של שורת הרווח של הארגון, שהרי עובד טוב הוא עובד שטוב לו.
תחושת קוהרנטיות נמדדת באמצעות שאלון שפיתח פרופ' אנטונובסקי, ותורגם, נכון לסוף 2025, לכ-70 שפות ונעשה בו שימוש ביותר מ-53 מדינות. השאלון המקורי מודד את תחושת הקוהרנטיות של הפרט, והיום יש גרסאות המותאמות גם לקבוצה (כמו קהילה, קבוצת עובדים או יחידה צבאית) וללאום. גרסה מיוחדת פותחה עבור ילדים. ממצאים עדכניים ופיתוחים תיאורטיים של הגישה הסלוטוגנית בתחומי הבריאות, החינוך, העבודה, הארכיטקטורה ועוד ניתן למצוא בספר מקיף שיצא לאור ב-2022 במהדורתו השנייה: Handbook of Salutogenesis. חלק מהמחקרים המתבצעים בתקופה זו נוגעים בשאלות הבאות: כיצד מתפתחת תחושת קוהרנטיות? עד כמה היא יציבה לאורך החיים? האם היא יכולה להיות חזקה בתחום אחד וחלשה בתחום אחר? מה אופי הקשר בין שלושת מרכיביה של תחושת קוהרנטיות לבין עצמם? מידע בנוגע להתפתחויות האחרונות, וכן חדשות על וובינרים, בלוגים וכנסים המאורגנים על ידי האגודה לתיאוריה ולמחקר בסלוטוגניות, ניתן למצוא באתר STARS.
שני המודלים שהזכרתי – המודל הפתוגני והמודל הסלוטוגני – יכולים וצריכים לדור בכפיפה אחת, שכן הם אינם שני צדדים של אותו מטבע. ללא השאלות של המודל הפתוגני, לא היינו מוצאים תרופה למחלות קשות, לא היינו ממציאים טכנולוגיות הדמיה ולא היינו מפתחים שיטות טיפול חדשניות. אבל כאשר אתם חושבים על החיים שלכם, אל תתמקדו רק בקשיים, בשאלה מה גורם להם ומה יכולות להיות תוצאותיהם; הרהרו גם בדרכים להפחית אי-ודאות לגבי האתגרים הבלתי-נמנעים של החיים, כדי שהללו יהיו מובָנים לכם יותר (שאלת ה”מה?”); זכרו את משאבי ההתמודדות שיש לכם, כמו חברים, משפחה, כסף, כושר גופני וכיו"ב (שאלת ה”איך?”); והדגישו לעצמכם את המשמעות שבעשייה ובהתמודדות עם האתגרים האלה (שאלת ה”למה?”). במילים אחרות, שאלו את עצמכם את השאלה הסלוטוגנית: איך אפשר לשחות במעלה הנהר, ואפילו ליהנות מכך?
מדוע לא חוסן נפשי?
אנשים שואלים אותי לא פעם אם תחושת קוהרנטיות (sense of coherence) דומה בעצם לחוסן נפשי (mental resilience). הרי גם חוסן נפשי מסייע לאנשים להתמודד עם קשיים, לא? התשובה היא: לא בדיוק. מדובר במונחים קרובים, הן מושגית והן אמפירית, אך יש ביניהם שלושה הבדלים מהותיים.
ראשית, תחושת קוהרנטיות היא נקודת השקפה רחבה על החיים – האופן שבו האדם תופס את העולם, את עצמו ואת יחסיו עם סביבתו – בעוד שחוסן נפשי הוא יכולת מנטלית מסוימת.
שנית, תחושת קוהרנטיות היא מושג רב-ממדי, והיבט מרכזי בהקשר זה הוא שהיא נשענת על משאבים שיכולים להיות מנטליים, אך אינם חייבים להיות כאלה בלבד; לעומתה, חוסן נפשי הוא מושג פסיכולוגי מובהק.
שלישית, תחושת קוהרנטיות היא תפיסה סובייקטיבית המאפשרת לאדם להתמודד בהצלחה עם אתגרי החיים מבלי להיקלע למשבר, בעוד שחוסן נפשי מתייחס בעיקר ליכולת להתאושש לאחר שמשבר כבר התרחש.
כאשר בוחנים את מושג החוסן לעומק, מתברר כי אף שהוא אינטואיטיבי לכאורה, הוא חמקמק מבחינה מושגית (Windle, 2011). חוקרים הצביעו על כך שהגדרות שונות של חוסן יוצרות קשיים משמעותיים בהמשגה, במדידה ובהשוואה אמפירית. עם זאת, נראה שקיימת הסכמה רחבה לפחות על רכיב אחד: חוסן נפשי פירושו היכולת "לחזור לעצמך" (to bounce back) בעקבות משבר. בהתאם לכך, חוסן נתפס כתכונה או כיכולת פסיכולוגית, שהגדרתה האמפירית מחייבת קיומה של מצוקה או פגיעה שממנה ניתן למדוד התאוששות. זאת בדומה לאבחנה של PTSD שמתאפשרת רק אם התרחש אירוע טראומטי ממשי ("קריטריון A") שניתן להצביע עליו (Antonovsky, 2022).
בהקשר זה, תחושת קוהרנטיות קרובה יותר, הן מבחינה מושגית והן מבחינת המדידה, למושג של כושר נפשי (mental fitness). כושר נפשי אינו נתפס כתכונה קבועה, אלא כיכולת נרכשת הניתנת לפיתוח ולאימון. הוא אינו מצטמצם לממד פסיכולוגי יחיד, ואינו מחייב קיומו של אירוע שלילי או משברי בפועל לצורך הגדרה או מדידה.
עמיתיי ואני הגדרנו כושר נפשי כ"מיומנות נרכשת וניתנת לשימור, שהיא תוצר היכולות החברתיות, הרגשיות, הקוגניטיביות והפיזיולוגיות של אדם או של קבוצה, להתמודד בהצלחה עם אתגרים מנטליים." (אנטונובסקי, לוינשטיין ואוחיון, 2021).
חיזוק הכושר הנפשי הוא, אם כן, תהליך של בניית עוצמה מנטלית המאפשרת עמידות והתמודדות טובה עם אתגרים מנטליים. אולם חשיבותו של הכושר הנפשי אינה מוגבלת להתמודדות עם משברים או מצוקות. בהתאם להגדרת ארגון הבריאות העולמי לבריאות נפשית, כושר נפשי הוא יכולת רחבה התורמת לחיזוק הבריאות הנפשית באופן כוללני, מעבר למה שמציעים אימוני חוסן בלבד (Australian Government, Department of Defence, 2017).
כאשר שואלים אנשים – מנהיגים, פוליטיקאים או מפקדים בצבא – על חשיבות בניית החוסן, הם נוטים להדגיש עד כמה הנושא מרכזי ואף לתאר כיצד הם פועלים להטמעתו בקרב אנשיהם. אולם בפועל, מתברר כי (א) לרוב אין בידיהם הגדרה ברורה של חוסן, אלא תחושת בטן או אינטואיציה כללית (ולכן לא יוכלו להציע מדד תקף ליעילות ההטמעה); (ב) כאשר הם מפרטים את הפעולות שהם נוקטים, הם מתארים למעשה תהליכים של פיתוח כושר נפשי ולא של חוסן במובנו הצר. גם מדדי החוסן הקיימים משלבים שאלות על חזרה פוטנציאלית לתפקוד – מבלי למדוד זאת בפועל – בצד רכיבים נוספים המשתייכים לכושר נפשי.
לפיכך, כאשר מדברים על חוסן – ברמה האישית, הקבוצתית או הלאומית – נראה שלרוב הכוונה האמיתית היא לכושר נפשי: מושג מדויק יותר וקרוב יותר לתחושת קוהרנטיות, גם אם הוא נפוץ פחות בשיח הציבורי והמקצועי בהשוואה למושג החוסן.
מקורות
אנטונובסקי, א', לוינשטיין, י' ואוחיון, א' (2021). מושג הכושר הנפשי – הגדרה מעודכנת. מסמך פנימי, חיל הרפואה, המחלקה לבריאות הגוף והנפש, ענף שדה וכושר נפשי.
Antonovsky, A. (2022). Salutogenesis and mental health promotion in military settings. In M. Mittelmark et al. (Eds.), The handbook of salutogenesis (2nd ed., pp. 337-348). New York: Springer.
Australian Government, Department of Defence (2017). Defence mental health and wellbeing strategy 2018-2023. Canberra, Australia: Author.
Windle, G. (2011). What is resilience? A review and concept analysis. Reviews in Clinical Gerontology, 21, 12-169.
תחושת קוהרנטיות וכושר נפשי: זיקה מבנית
תחושת קוהרנטיות (sense of coherence) היא "תפיסה כללית של החיים המשקפת את המידה שבה יש לאדם תחושת ביטחון מקיפה, מתמשכת אך דינמית, (א) בכך שהגירויים הנובעים מהסביבה הפנימית והחיצונית במהלך החיים הם מובְנים, צפויים וברי הסבר, (ב) בכך שעומדים לרשותו המשאבים הנדרשים כדי להתמודד עם הדרישות שמציבים גירויים אלה, (ג) בכך שדרישות אלה הן אתגרים ראויים למאמץ ולהשקעה." (Antonovsky, 1987, p. 19)
כושר נפשי (mental fitness) הוא "מיומנות נרכשת וניתנת לשימור, שהיא תוצר היכולות החברתיות, הרגשיות, הקוגניטיביות והפיזיולוגיות של אדם או של קבוצה, להתמודד בהצלחה עם אתגרים מנטליים." (אנטונובסקי, לוינשטיין ואוחיון, 2021).
העיסוק שלי בתחושת קוהרנטיות ובכושר נפשי בשנים האחרונות, הן ברמה המושגית, הן ברמה המחקרית והן בפעילות התערבותית, הביא אותי לראות את הזיקה המבנית בין השניים.
תחושת קוהרנטיות בנויה על שלושה מרכיבים: מובָנוּת, נהילוּת ומשמעותיוּת. שלושתם יחד יוצרים נקודת השקפה כוללת על העולם ועל החיים. כושר נפשי משתלב באופן טבעי במבנה זה, ואף ניתן לראות בו את היכולת התפקודית שמאפשרת למרכיבי תחושת הקוהרנטיות לפעול הלכה למעשה.
המובָנוּת מתייחסת ליכולת לתפוס את המציאות כעקיבה, מסודרת וניתנת להבנה ולניבוי. כושר נפשי נשען, בין היתר, על יכולות קוגניטיביות ורגשיות המאפשרות עיבוד מידע, ויסות רגשי והבנת מצבים מורכבים. בכך הוא תומך ביכולתו של האדם לפרש את האירועים בחייו כמשהו שניתן להבנה, גם כאשר הם מאתגרים או בלתי-צפויים.
הנהילוּת עוסקת בתפיסה שלפיה עומדים לרשות האדם משאבים מספקים להתמודדות עם דרישות החיים. כאן הקשר לכושר נפשי בולט במיוחד: כושר נפשי הוא יכולת הנשענת על משאבים חברתיים, רגשיים, קוגניטיביים ופיזיולוגיים. הידיעה (והחוויה) של האדם שיש לו ארגז כלים של מגוון משאבי התמודדות מחזקת את תחושת הנהילות.
המשמעותיוּת מתייחסת למידה שבה האדם חווה את אתגרי חייו כראויים להשקעה, למאמץ ולמעורבות. כושר נפשי אינו מתמצה רק בהתמודדות "טכנית" עם קושי, אלא כולל גם ממדים של מוטיבציה, מחויבות וערך. כאשר אדם מפתח כושר נפשי, הוא מפתח גם את היכולת לראות את המאמץ המנטלי כחלק מחיים בעלי ערך ומשמעות, ולא כנטל שיש להימנע ממנו.
לפיכך, ניתן לטעון כי כושר נפשי הוא מושג קרוב, מבחינה מבנית ותפקודית, לתחושת קוהרנטיות. הוא אינו רק תואם אותה רעיונית, אלא מהווה את התשתית היישומית המאפשרת למובָנוּת, לנהילוּת ולמשמעותיוּת להתממש בחיי היום-יום.
מקורות
אנטונובסקי, א', לוינשטיין, י' ואוחיון, א' (2021). מושג הכושר הנפשי – הגדרה מעודכנת. מסמך פנימי, חיל הרפואה, המחלקה לבריאות הגוף והנפש, ענף שדה וכושר נפשי.
Antonovsky, A. (1987). Unraveling the mystery of health: How people manage stress and stay well. San Francisco: Jossey-Bass.
פודקאסט בנושא המודל הסלוטוגני לקידום הבריאות
מקורות נבחרים
אלפי עבודות מחקר ועיון בנושא הסלוטוגניות – החל מעבודות של סטודנטים וכלה בספרים של המומחים המובילים בעולם – התפרסמו בשנים האחרונות. פרסומים נבחרים תוכלו למצוא באתר STARS, כולל שני הספרים שבהם פרסם אהרן אנטונובסקי את התיאוריה הסלוטוגנית – Health, stress, and coping (1979) ו-Unraveling the mystery of health (1987). כאן בחרתי להביא כמה מהפרסומים שלי, או שהייתי שותף להם, מן השנים האחרונות.
Antonovsky, A. (2019). Aaron Antonovsky, his life and work. In C. M. Magistretti (Ed.), Salutogenese (pp. 299-309). Bern, Switzerland: Hogrefe Verlag AG. (German)
Antonovsky, A., Danon, R., Schiff, M., & Shelef, L. (2021). Predicting mental burnout among Israeli Home Front Command soldiers during the covid-19 pandemic. Health Promotion International, 1-13. https://doi.org/10.1093/heapro/daab036
Antonovsky, A., & Sagy, S. (2022). Aaron Antonovsky (1923-1994): The personal, ideological, and intellectual genesis of salutogenesis. In M. Mittelmark et al. (Eds.), The handbook of salutogenesis (2nd ed., pp. 19-27). New York: Springer.
Antonovsky, A. (2022). Salutogenesis and mental health promotion in military settings. In M. Mittelmark et al. (Eds.), The handbook of salutogenesis (2nd ed., pp. 337-348). New York: Springer.
Antonovsky, A. (2022). Salutogenesis and the mental health of first responders. In M. Mittelmark et al. (Eds.), The handbook of salutogenesis (2nd ed., pp. 543-551). New York: Springer.
Antonovsky, A., Pragai Olswang, G., & Vaandrager, L. (2022). Qualitative approaches to the study of the sense of coherence. In M. Mittelmark et al. (Eds.), The handbook of salutogenesis (2nd ed., pp. 581-609). New York: Springer.
Atias, D., Biton, M., Ohayon, O., Lior, Y., & Antonovsky, A. (2022). Coping mechanisms and burnout among checkpoint soldiers in the IDF: A salutogenic perspective. Health Promotion International, 1-12. https://doi.org/10.1093/heapro/daac051
Zukerman, G., Antonovsky, A., Shapiro, E., & Korn, L. (2024). Sense of coherence and its components under COVID-19: Relative associations with personality and demographic variables. Global Health Promotion 1757-9759, 1-9.
Antonovsky, A. (2024). The salutogenic model of health: Ease, dis-ease, and the river in between. In P. Liamputtong (Ed.), Handbook of concepts in health, health behavior and environmental health (pp. 1-20). Singapore: Springer. https://doi.org/10.1007/978-981-97-0821-5_3-1
Abisror, A. M., Shelef, L., Nir, I., Guiora, A., & Antonovsky, A. (2026). Sense of coherence, PTSD, and suicidal ideation in IDF Soldiers. Crisis: The Journal of Crisis Intervention and Suicide Prevention. https://doi.org/10.1027/0227-5910/a001043