ירושלים, אולם גדול, כמה מאות אנשים, ואני על הבמה, נותן הרצאה על המעבר המושגי ממקור החולי אל מקור הבריאות, שכמוה נתתי פעמים רבות. אני מדבר בנחת, פה ושם קצת הומור, הכול מתנהל על מי מנוחות, עד ש… עד שאני מבחין באחת השורות הראשונות במי שהיה חתן פרס ישראל, בתחום שממש באותם רגעים אני מדבר עליו. לחץ, הזעה, דפיקות לב… טוב, לא נגזים. רק התרגשות קלה, ותשומת לב מוגברת למילים שיוצאות מפי, שלא אחטא בלשוני.
ובכל זאת, רווח לי כשהוא ניגש אליי בסוף האירוע והחמיא לי על הרצאה מצוינת. 😊